סיפורי מים

בגד ים ורוד

בסיומה של כיתה ג' הגעתי נרגשת לראשונה לתחרות שחייה איזורית בבית לברון באשדוד. הגעתי עם בגד ים מפוספס בורוד (כמו שאפשר לראות מטה). כשניגשתי לשפת הבריכה שמתי לב ששאר המתחרות גדולות וגבוהות ממני, בכיתה ו' לפחות. ולכולן יש ספידו שחור. הסתכלתי מטה לבגד ים הורוד שלי ושם התחילה ההרגשה שהגעתי לא מוכנה לתחרות*. המקצה הראשון היה חתירה. חתרתי כמו שידעתי, עם כל הכוח ברגליים, ובערך כשהגעתי לאמצע הבריכה הראשונה ראיתי בקצות העין שכולן בערך באותה שורה איתי. נשימה אחר כך התוודעתי שכולן בהחלט איתי, רק שהן כבר נגעו בקיר ובדרכן חזרה.

לא ידעתי עדיין מה זה פאק דיס שיט אבל זה היה פאק דיס שיט. התחלתי לעשות תנועות צפרדע, שחייה נוחה יותר לכל הדעות, ויצאתי מהמים בוכה. המאמנת ניגשה אליי ואני עניתי בצפצופים שאני לא מוכנה לסיים אחרונה.

אחי הקטן לקח כמה מדליות באותו יום

_____________________________________

גפילטע פיש

בקטנותנו הייתה מזרקה בכניסה לבית שלנו (טעם נובירשי של סבתא שלי, אל תשאלו) ובמזרקה הזדנרקו מים מתוך לועם של צפרדעי אבן. ושם גידלנו את דג הזהב הראשון שלנו. בפסח, במקום להאכיל אותו אצות מיובשות מקופסאת אוכל לדגים, נתנו לו פירורי מצות. הוא לא אכל אותם. אח"כ נתננו עוד קצת, ועוד קצת. במוח של ילדים בני 7 ו5, אם הוא לא אוכל- צריך להמשיך לתת. כעבור שבוע המזרקה הפכה לעיסת מצה, והדג נעלם בתוכה.

______________________________________________

דוכן לימונדה

לפני שנה בערך היה לנו וויכוח מתסכל. ההתעצבנות נבעה מהניסיון שלו לאסוף אותי במקום וזמן סביר מהעבודה, ואת מלחמותינו נגד התשתיות של העיר הזו, שלא ידידותית להולכיה ולא ידידותית לנוסעיה: בקיצור, ארץ אוכלת מתנועיעה. וכשיצאתי בלחץ מהמשרד כדי להספיק בעוד אנחנו מתאמים באיזו קרן רחוב ניפגש, השארתי אותו על הקו כשהלכתי לשירותים והדחתי את המים.

הוא התרעם על כך "מה ליאור, מה קורה לך, את כבר יוצאת? מה זה פה, מה את עושה?" בהשתלחות. ואני עניתי שאני ממלאת את המים ומחכה למעלית, ונעלבתי באמת, עד עמקי נשמתי. כי זה לא יאה ולא נאה לליידי לחשוף ככה את עניינה המוצנעים.

בדרך לאיפה שהוא היה אמור לאסוף אותי רבתי איתו. חזרתי לנקודת ההתחלה, והתחלתי לריב איתו שוב, והכל במין דיאלוג משונה ודימיוני בראש. למה הוא עושה מזה עניין, זה בסך הכל פיפי, אמרתי לו, וגיל של הראש ענה שזה לא נעים לו, ואני שתקתי כי זה מה שאני יודעת לעשות. הלכתי והתרתחתי לי בשקט ובזעם קדוש, ובבושה גדולה על היותי בעלת שלפוחית שתן.

הריב חזר לנקודת התחלה בכל פעם, כי תמיד נזכרתי שעליי להיות אדם נינוח ומיטיב עם סביבתו, ואסור לי להראות שמץ אגרסיביות, או פאסיביות אגרסיביות, או שתיקה ואסור לי להגיד ש"הכל בסדר" כשמובן גם לי וגם לא שהכל ממש לא בסדר. אז החלטתי שלמען בריאות הנפש של כל המעורבים בדבר עליי לקנות צ'יטוס.

צ'יטוס זה החטיף האהוב על גיל, וגם עליי.

חיכתי לגיל בפינת רחוב סואן עם צ'יטוס בתיק. נכנסתי לאוטו ואמרתי מייד "קניתי לך מתנת פיוס"

"מתנת פיוס על מה?" הוא שאל

"על זה שנעלבתי כי כעסת עליי שעשיתי פיפי בטלפון" ואז הוצאתי את הצ'יטוס.

הוא שאג בצחוק, ושאל "מתנת פיוס על זה שאת נעלבת, לי?"

הנסיעה הייתה נוחה וחמימה, וצחקנו ודיברנו על שטויות חשובות מאוד, כמו שצריך.

(אחרי זה, בערב, היה וויכוח אחר, אבל זה כבר לפעם אחרת)

___________________________________________

ע-מים-ות.

בסדנת תסריטאות שהייתי בה בימי ראשון שלפני הקורונה סיפר לנו המורה על דרך התבוננות בטקסט על ידי המאמר "שבע סוגי עמימות" של ווילאם אמפסון. הוא מספר איך הכותב מחלץ מתוך המטאפורות, הרעיונות המופשטים והכיתוב העמום- את התמצית של הטקסט, את הקונפליקט שבו.

כבר שנתיים שאני מתחזרת על כתיבה. אני מתחילה איזה רעיון, כותבת כמה עמודים, וזונחת אותו לרעיון הבא, חוזרת לרעיון הקודם וכן הלאה. רובם מתעסקים ברעיונות של כניעה, גאולה וילדות. אז אם יש לכם איזה משהו בנושאים הללו שיכול לעורר השראה- כתבו לי.

משפטים מלוקטים מתוך המחברת של הסדנא:

-רישול עשוי להוליד יופי

-השמטה מכוונת היא חכמה אמיתית

-לדיבור יש אלסטיות מסוימת, למעשה-פחות.

-הסוג השביעי של עמימות הוא ניגוד שלא ניתן להתרה.

-פעם אחת, ממש לפני כמה דקות

________________________________________

גשם

בחורף תלו הצליינים משאלות על עץ ברחוב בן יהודה. למחרת ירד גשם והרטיב אותן עד המדרכה הבוצית.

5 תגובות על ״סיפורי מים״

  1. כניעה-גאולה-ילדות, משולש שהייתי שמחה לשמוע ממך אודותיו.
    אני חושבת שהספר ׳עין החתול׳ של מרגרט אטווד יכול לעורר השראה בנושאים אלו, לפחות באופן שידבר אליך. (הנה בקורת על הספר https://www.korebasfarim.com/2016/04/26/כמה-מילים-על-עין-החתול-מאת-מרגרט-אטווד/)

    לא מזמן ראיתי את הסרט Eighth Grade, משום מה הבזיק לי מתי שקראתי את השילוש הזה, אולי גם בהקשר של בגד הים בתחילת הדבר היפה הזה שהבאת.

    את כותבת מבריק.

    אהבתי

    1. וואו, תודה, אני מוחמאת וקצת נבוכה.
      קראתי את עין החתול, הוא באמת על הציר הזה. אני אקרא את הביקורת והסרט נוסף לרשימת הצפייה. תודה תודה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s