פרספקטיבה על כאוס

קרו דברים משונים ומלאי דרמה השבוע אבל אני חושבת לתת להם לשקוע ושכל המעורבים בדבר יהיו מלאי הומור כלפי הנושא ורק אז, אולי, בפרספקטיבה מרוחקת נוכל לצחוק יחד על על העניין. בנתיים, שלושה סיפורים מימי צה"ל:

התפקיד

חברתי הטובה מימי התיכון מורן התגייסה לחיל חינוך. בסוף הטירונות שובצה ביחידה לא ידועה ושמה "יחידת הסברה גאוגרפית". הגעתי להשבעה שלה מלווה במשפחתה וקוף גרב שתפרתי בגסות ונתתי לה כמתנה.

היא בכתה ובכתה ובכתה כי כל מי ששובצה ליחידות ההסברה הגאוגרפיות בכו. היא הסבירה שיש שלוש יחידות. בשדה בוקר, בירושלים ובצפת, ועדיין לא אמרו לה איפה היא. כל המשובצות מחדש חשבו שהן הולכות להיות משקיות חינוך אבל אבויה שמו אותן להדריך טיולים ליחדות צבאיות במקום למלא ניירת בגדודים.

אני ואמא של מורן לא הבנו על מה העניין, נשמע כמו שירות מדהים שמתאים לה מאוד, אבל היא המשיכה לבכות. עד כמובן, שהיא הכירה את המפקדת המופלאה בתבל, את תנאי השירות עתירי התקציב (אוכל ושינה באכסנייה), ואת עצם העניין- להדריך ולטייל בכל צפון הארץ, שם שובצה.

חודשים עברו וגם אותי טבלאת אקסל אנונימית של השלישות הכללית שיבצה אותי בקורס משקיות חינוך. קרן אור קוסמית בחרה גם בי לשרת ביחידת הסברה גאוגרפית, ואיפה? בצפת. כשכל הבנות בכו ובכו על אובדן הניירת הברוכה וביקורות האכ"א אני חייכתי חיוך קטן ונבזי. החפיפה היחידה שהייתה לי עם מורן הייתה בקורס בו היא הייתה אמורה "להיות איתי בדיסטנס". קיבלתי שרוך אפור והיא יצאה לקורס קצינים. ירשתי את שולחן העבודה שלה.

הגרוק

בכל יום ראשון הייתי קמה בחמש בבוקר עם בחילת בטן ריקה כדי לנסוע 5 שעות לצפת. אהבתי מאוד את הנסיעות אבל שנאתי את תסמונת המתחזה הקשה שתקפה אותי לפני כל טיול. לפעמים הייתי מאחלת לעצמי לשבור רגל או לעבור תאונה רק כדי לא לעמוד מול קהל שאני לא מכירה במשך 5 ימים בשבוע. את שבועות ההשתלמות אהבתי הרבה יותר. היינו קוראים ומכינים משחקי הדרכה ומתודות לימים גשומים. יכולתי לצייר לקרוא ולגזור. צחקנו המון, ראינו המון.

באחד מימי ראשון של שבוע השתלמות הגעתי לתחנה המרכזית בצפת. אם לא הייתם שם מעולם- ברכותיי, שפיותכם עוד איתכם.

דלתות תאי השירותים בתחנה המרכזית בצפת מוסגרו על ידי שליח הכאוס עלי אדמות וככל הנראה מככבות ברשת כתמונות you had one job. רובן לא נסגרות כי הן רחבות מדיי. אלה שכן נסגרות לא מסתירות את החלקים שעליהן להסתיר מפני שתחתיתן מתחיל באיזור מושב האסלה.

נכנסתי לאחת מתאי השירותים הצרים אך ידידותיים (ידידותיים במובן ש"דלתי תמיד פתוחה"). הנחתי פיסות נייר טואלט על האסלה וכרעתי. הדלת חרקה לאיטה החוצה ולתא נכנסה אישה גדולת מימדים, נעזרת במקל הליכה מרובע שמכוסה כולו בובות קטנות ותלויות, וגם עליה, באיזורים אקראיים על הבגדים היו תלויות בובות קטנות.

היא גהרה מעליי, מביטה בי בעיניים מזוגגות, ושאלה "יש לך נייר טואלט?". אני, מופשלת מכנסיים ותחתונים, בהלם מוחלט, הושטתי לה את גליל נייר הטואלט שלי וסימנתי לה אלומת מילים שתצא.

היא דידתה לאט לאט החוצה, כשפניה אליי.

לא הייתה מעולם חגורה שנסגרה במהירות רבה יותר. ברחתי לתחנה כדי לחכות לקו 6. גם היא עלתה עליו. בצעד מהיר הלכתי לירכתי האוטובוס והשפלתי ראש, שלא תזהה אותי עם המדים. במשך כל הנסיעה היא צעקה לאוויר (או לנהג) "איפה זה המחלקה הפסיכיאטרית?" כשבובותיה שחורות העין מיטלטלות עם שקשוק האוטובוס. היא ירדה בין בתים לבנים במעלה ההר.

הגידם

אחרי שיצאתי לקורס קצינים ביקשו ממני לחזור לשבוע אחד ויחיד ביחידה הקודמת שלי, כדי להחליף את המפקדת החדשה שיצאה לחופשה. הסכמתי ברצון. זה היה בסביבות חג המולד והיה קר בצפת.

ערב אחד אני והרס"פ גילנו אדם זר ברחבת הכניסה לבסיס-אכסנייה. ניסנו להבין איך נכנס. הוא אמר שנכנס יחד עם שאר החיילים. השתוממנו. הכנסנו אותו למבואה כי היה קר בחוץ ורצינו לברר עוד. הוא סיפר הרבה דברים, על מטוסים וכוכבים בעיקר. היו חסרות לו שיניים והוא היה נעול סנדלים. הבגדים שלו היו מהוהים, הייתו לו חזות כללית של הומלס. הוא סיפר לנו ששמו הוא דני פלפר (כמובן ששינתי את השם, כבר תבינו למה), שהיה טייס, נחטף על ידי הסורים במלחמת יום כיפור.

המשכנו לדבר קצת ובנתיים התקשרנו לרווחה. האיש יצא מהבסיס עם מעט בננות ותפוזים שהסלקנו מהמטבח. הוא נופף לנו לשלום בכפפות-חצי וחיוך חסר שיניים.

"הבן אדם משוגע לגמרי" הרס"פ אמר לי "אין סיכוי שהיה טייס".

הלכנו לחפש בגוגל את השם דני פלפר. באתר חיל האוויר אכן היה כתוב שהיה טייס בשם דני פלפר שנחטף על ידי הסורים וכיום מקיים הרצאות על הנושא. פישפשנו עוד קצת באינטרנט ומצאנו סרטון של דני פלפר מרצה. הסתכלנו אחד על השנייה. הוא היה דומה מאוד לאיש שהרגע פגשנו, אותו מנעד קול, אותה אינטונאציה, אותו קול בדיוק, אותם תווי פנים.

רק שדני פלפר שדיבר אלינו ביוטיוב היה חרדי.

היינו באקסטזה. איך המדינה נותנת ללוחמי העבר שלה להדרדר ככה? איך אנחנו שלחנו אותו מהבסיס עם רק בננות? איך הקהילה החרדית לא החזיקה בו?

בדקנו עוד ועוד ועוד עד שהגענו לעובדה שלדני פלפר אין רגל. הוא איבד אותה באותה תאונה בה נחטף.

ניסנו להזכר אם לאדם הייתה רגל. חשבנו שכן, זכרתי שהיו לו סנדלי שורש ו2 רגליים. היינו מותשים מעבודת הבילוש והלכנו לישון, הקרב הזה הרי כבר אבוד.

למחרת הלכנו ברחוב בצפת העתיקה, והוא הלך מולנו. "שלום חברים" הוא חייך והמשיך לדבר על סוגי מטוסים. החלפנו מבטים המומים ומייד תקענו אותם עמוק בתוך הרגליים שלו. שתיהן עטויות סנדלי שורש, שתיהן שעירות ועם ציפורניים שלא נראות שהיו מכינים בכוונה במכון לתותבות.

היינו נורא מבולבלים, כי זה היה האיש בכמעט כל פרמטר, אבל הוא נכשל במבחן הרגל.

חודשים אחר כך הרס"פ יצא לטיול עם קבוצת יוצאי חיל האוויר שהשתתפו במלחמת יום כיפור. הוא שאל אותם עם דני פלפר ועל ההתקלות המשונה שלנו עם איש שטוען שזה הוא, ונראה ונשמע כמוהו, ובקיא מאוד במטוסים, אבל עם רגל. הם סיפרו לו שיש 2 אחים בצפת, דני ועופר פלפר. שניהם טייסים שהשתתפו במלחמה. האחד נחטף ואחרי השבי התחרד. השני הומלס, שלפעמים מתחזה לראשון. לא כדאי לדבר עם הראשון על השני.

ימים אחרי הגילוי אחת הקצינות בבסיס הזמינה את דני פלפר האמיתי לתת הרצאה לפרחי טיס בסדרת החינוך. סיפרתי לרס"פ. היינו מאוד נרגשים מהסיפור שנגלה לפנינו אבל הסכמנו לא להזכיר לדני האמיתי על אחיו.

אני לא זוכרת דבר מההרצאה, חוץ מהרגע בו הפשיל את שולי מכנסיו וחשף את התותבת שלו ואז סיפר בגאווה גדולה על הרגל שאיבד במלחמה.  

מתישהו עם כל הגיר בקורס קצינים. נדמה לי שזה היה יום טוב. כל הרגליים במקומן.

6 תגובות על ״פרספקטיבה על כאוס״

  1. סיפורים נהדרים. השילוב של צבא וטירוף הוא קלאסי, וצפת נותנת לו גוון לוקאלי ואותנטי. לפני שנים הרבה הייתי חבר בחוג נוער של החברה להגנת הטבע בבית ספר שדה הר מירון, ונסעתי לא מעט ב-842 ו-846. התחנה המרכזית של צפת זכורה לי היטב, ולפי התיאורים שלך היא לא השתנתה הרבה:)

    Liked by 1 person

    1. זה בטח היה חתיכת תקופה בזמנו, הטיולים היו קצת יותר חופשיים ולא מלאים במסמכים? וצבא וטירוף- כן, הרבה פעמים הרגשתי כמו במלכוד 22

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s